יום אחד אבא והבן שלו רכבו מהכפר לעיר הגדולה על החמור שלהם. לאחר 100 מטרים עצר אותם מישהו וממש צעק על האבא:

"אתה לא מתבייש? ככה להעמיס את כל המשקל של שניכם על החמור המסכן הזה?!"

האבא אמר לו שהוא צודק ומיד האבא הוריד את הבן מהחמור והוא נשאר על החמור וכך והמשיכו בדרך לעיר הגדולה…

לאחר עוד כ- 100 מטרים עצר אותם מישהו אחר וממש צעק על האבא: "אתה לא מתבייש? ככה אתה יושב לך על החמור בניחותא ונותן לבן שלך ללכת ברגל?!"

האבא אמר לו שהוא צודק, ומיד התחלף עם הבן שלו והמשיכו לעיר הגדולה…

לאחר עוד כ100 מטרים עצר אותם מישהו אחר וממש צעק על האבא: "אתה לא מתבייש? ככה אתה מחנך את הבן שלך? שהוא ירכב על החמור ואתה תלך ברגל לידו? איפה הכבוד לאבא?"

האבא אמר לו שהוא צודק, ומיד הוריד את הבן שלו והמשיכו לעיר הגדולה כאשר שניהם הולכים ביחד לצד החמור…

לאחר עוד כ- 100 מטרים עצר אותם מישהו אחר וממש צעק על האבא: "מה זה הטמטום הזה?! יש לכם חמור ואתם הולכים לצידו ברגל? אז בשביל מה יש לכם חמור?"

המוסר השכל של הסיפור הוא שלא משנה מה תעשו תמיד יהיה למישהו מהצד משהו לומר לך על כך שעשיתם משהו לא בסדר.

בשורה התחתונה כדאי ללכת עם הצדק הפנימי שלכם.

אני לא חף מביקורת, אני בטוח שאני עושה טעויות ושאני גם אעשה טעויות בעתיד. אני חושב שאחד הדברים הכי חשובים שאני לומד על עצמי ככל שאני מתבגר וגודל בתור מרצה ובתור בן אדם זה שמותר לומר "טעיתי". מותר להודות בטעויות, לקחת אחריות על הטעויות ללמוד מהם ולנסות להשתפר מיום ליום, מהרצאה להרצאה, מסדנה לסדנה ומשנה לשנה.

אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי. ואני משתדל לעשות חושבים עם עצמי על בסיס יומי. אני נותן לעצמי זמן לחשוב איפה ניתן לתקן, לחדד, ללמוד ולהשתפר לפעם הבאה.

בנוסף אני מאוד התחברתי לאמרה בנוגע לביקורת, ששמעתי בעבר, והיא מנחה אותי בהווה.

"If you don't want to be criticized,

Do nothing. Say nothing. Be nothing."

לכן, אם אנחנו רוצים להצליח בחיים אנחנו חייבים ללמוד להתמודד עם ביקורת.