הומור, קומדיה, וסטנדאפ תמיד סיקרנו אותי. העובדה שישנו מישהו עם מיקרופון, שבעצם רק "מדבר" במשך כשעה על הבמה, בתור אמצעי של בידור – הדבר הזה לעיתים רבות נלקח כמובן מאליו. התופעה הזאת של הומור, בעיניי, הינה מרתקת ויוצאת דופן. בתור בלשן וחוקר הומור, הצלחתי להטות את תשומת ליבי לעבר חקר השפה של ההומור ולהבין אותו יותר לעומק. התחלתי לשאול את עצמי שאלות נוקבות כגון:
– מדוע דברים מסויימים מצחיקים ואחרים אינם!? חשבתם על זה פעם?
– באיזה טכניקות לשוניות משתמשים הקומיקאים על מנת לייצר הומור?
התחלתי להבחין שישנם דפוסים קומיים חוזרים ונשנים וכן מבנים לשוניים דומים אשר נעשים בהם שימוש בכל פעם מחדש. אותם קומיקאים מצליחים לנצל ולתמרן את השפה לטובתם ולהשתמש בתכסיסים לשוניים על מנת להשיג את מבוקשם. כך הם מצליחים לעורר את התגובה הנכספת שאותה הם מבקשים – להצחיק את הקהל.
